הסימנים הוויזואליים – בדיקה קפדנית של העבודה

כשמדובר באיך לזהות זיופים בהערכת אומנות, אין תחליף לבחינה פיזית וצמודה של היצירה עצמה. מומחי אמנות מנוסים מסוגלים לאתר בעין מיומנת סימנים חשודים או חריגים שעשויים להעיד על מקור לא אותנטי של העבודה הנבדקת.

הצעד הראשון הוא להתרשם מהמראה הכללי של היצירה – האם היא נראית כמו שאמורה להיראות עבודה מקורית של אותו אמן? האם הקומפוזיציה, מריחות המכחול, עומק הצבע והנושא עולים בקנה אחד עם הסגנון הייחודי של היוצר?

בנוסף, בוחנים בקפידה את מצבו הפיזי של הציור או הפסל. אם מדובר לכאורה ביצירה עתיקה, האם סימני הבלאי והשחיקה הם אותנטיים? האם הקרעים והסדקים נוצרו באופן טבעי במהלך הזמן או שהם נראים מלאכותיים? האם יש אבק ולכלוך שהצטברו ברבדים עקביים?

מזייפים רבים עושים טעויות שמומחה מנוסה יידע לזהות. לדוגמה, הם עשויים להשתמש בחומרים מודרניים שלא היו זמינים בתקופה של האמן המקורי, או לגרום לנזקים מכוונים שלא תואמים את דפוסי הבלאי הצפויים של יצירה מאותה תקופה.

המומלצים לשנת 2024 בתחום שמאי אמנות

אוריאל גביש

טרם התקבל דירוג

זמינות מיידית

יוסי אזולאי

טרם התקבל דירוג

זמינות מיידית

שלמה לוגסי

טרם התקבל דירוג

זמינות מיידית

רפאל גרינשטיין

טרם התקבל דירוג

זמינות מיידית

רונן ספיר

טרם התקבל דירוג

זמינות מיידית

פליקס דוראל

טרם התקבל דירוג

זמינות מיידית בעלי מקצוע נוספים

לכן, בדיקה ויזואלית קפדנית היא קו ההגנה הראשון בפני אימוץ של זיוף כיצירה אותנטית. עם זאת, חיקויים מוצלחים מאוד לעיתים יצליחו לעבור גם את עינו של המומחה החד ביותר, ולכן יש צורך גם בשיטות מתקדמות יותר כדי לזהות זיופים בהערכת אומנות.

בדיקות טכנולוגיות – מדע מודרני נגד זייפנים

בשנים האחרונות, הטכנולוגיה הפכה לכלי עזר חשוב מאוד ביכולת לזהות זיופים בהערכת אומנות. מגוון רחב של בדיקות מעבדה ומכשירי סריקה מתקדמים מאפשרים ללמוד על מקורותיה וטיבה של יצירה בדרכים שפעם היו בגדר דמיון בלבד.

אחד הכלים הנפוצים הוא צילום בקרני אינפרא-אדום, שיכול לחשוף שכבות צבע תת-קרקעיות או סקיצות שהוסתרו מתחת למראה הסופי של הציור. מזייפים רבים לא עושים את אותם השלבים המוקדמים כמו האמן האמיתי, ולכן יצירה ללא תשתית מתאימה תיחשב חשודה.

בדיקות פחמן של החומרים האורגניים ביצירה, למשל קרשי העץ של מסגרת או בד הקנבס, יכולות להעיד בדיוק רב על הזמן שבו הם נוצרו. אם הבדיקה מצביעה על שימוש בחומרים "צעירים" מכפי שהיה אמור להיות – זהו סימן מובהק לזיוף.

גם אנליזות מיקרוסקופיות של סוגי הצבע ושל השכבות והמרקמים שלהם עוזרות להבדיל בין עבודות אותנטיות לבין חיקויים. לכל תקופה היסטורית היו חומרי גלם זמינים מסוימים, ואמנים גם פיתחו שיטות ייחודיות למריחה ועירבוב. כל סטייה תיראה חשודה.

בדיקות כימיות וספקטרוגרפיות של הרכיבים הספציפיים בצבע, בדבק, בלכה ובחומרים אחרים גם הן כלי רב עוצמה לזיהוי אנכרוניזמים או אי-התאמות שיעידו על זיוף. אם מרכיב כימי מודרני מופיע ביצירה מהמאה ה-16, משהו לא מסתדר.

למעשה, כיום מתפתח תחום שלם של "מדע השימור" שמתמחה בדיוק בסוג כזה של בדיקות מעבדה. צוותים של אמנים, היסטוריונים וכימאים עובדים יחד כדי לאתר זיופים או לאשש את האותנטיות של יצירות בעלות ערך.

עם זאת, גם הבדיקות המתקדמות ביותר אינן חפות מטעויות, ולכן יש לפרש את התוצאות בזהירות ובהקשר הנכון. באחריות מעריך האומנות המקצועי לשלב בין הממצאים המדעיים לבין הידע וניסיון העבר שלו, כדי להגיע לחוות דעת מבוססת לגבי מהימנות היצירה.

מחקר היסטורי ותיעוד מסמכים – התחקות אחר מוצא היצירה

צעד ראשון הוא לנסות לשחזר את "שרשרת הבעלות" (Provenance) של העבודה – כלומר את כל תחנות המעבר שלה מהסטודיו של האמן ועד לרגע הנוכחי. בעלים קודמים אמינים, כמו אספנים ידועים, מוזיאונים ובתי מכירות מוכרים, מהווים אינדיקציה חיובית לאותנטיות.

במקביל, מחפשים מסמכים רשמיים שיכולים לאשש את הסיפור – חוזי מכירה חתומים מתקופות שונות, הסכמי ביטוח, צילומי קטלוג של תערוכות, ביקורות של מבקרי אמנות בכתבי עת מתוארכים, מכתבי התכתבות של האמן לגבי העבודה וכדומה.

אם מתגלה למשל שהציור מעולם לא הוצג בתערוכה מסוימת, למרות שבעליו טוען שזכה לו במתנה מהאמן שם – זה סימן אזהרה. או אם בתיאור של העבודה בספרי האמנות מופיעים פרטים שונים מהותית ממה שאנו רואים – זה מעורר חשד.

זיופים רבים "נתפסים" דווקא בשלב המחקר ההיסטורי, כאשר מתברר שיש פערים בלתי ניתנים לגישור בין מה שידוע על העבודה לבין מה שנטען לגביה כעת. ככל שהמזייף המציא יותר עובדות, כך גם הסיכוי שלו להיחשף עולה.

כמובן שגם כאן, נדרשים זהירות ושיקול דעת. לא כל פיסת מידע היסטורי שלא מוצאת אישוש חד משמעי בהכרח שוללת אותנטיות. אבל אוסף של סתירות ואי-התאמות בהחלט צריך להדליק נורה אדומה.

מומחי הערכת אומנות יודעים לחפש במקורות הנכונים, מכירים את המוסדות והארכיונים הרלוונטיים ומיומנים במלאכת איתור הפרטים הקטנים שעשויים לספק את ההוכחות המכריעות לאמיתות היצירה. זהו חלק בלתי נפרד מהמומחיות והניסיון שהם מביאים לתהליך.

לסיכום, לזהות זיופים בהערכת אומנות זו משימה מאתגרת הדורשת שילוב של כישורים – עין מיומנת לפרטים חזותיים, שליטה בטכנולוגיות בדיקה מתקדמות, ויכולת מחקר היסטורי מעמיקה. רק בחינה מקיפה של כל ההיבטים הללו יכולה לתת תשובה סדורה לגבי מהימנות היצירה.

אבל בסופו של דבר, זיהוי מוצלח מסתמך במידה רבה גם על הידע המצטבר, האינטואיציה והניסיון של מעריך האמנות עצמו. ככל שהוא ייחשף ליותר מקרים לאורך הקריירה, כך ילמד להבחין טוב יותר בין אמת לזיוף – גם כשההבדלים כמעט בלתי מורגשים.

במקרה של ספק, תמיד מומלץ להתייעץ עם כמה וכמה מומחים בתחום ולהצליב בין הדעות השונות. טעות בזיהוי מקור יצירה יכולה לעלות ביוקר רב, הן מבחינה כספית והן מבחינת מוניטין, ולכן חובה לפעול בתבונה ובזהירות מרבית.

רוצים להיות בטוחים שאתם מחזיקים בידיכם יצירה אותנטית? פנו אל המעריכים המנוסים של וקבלו חוות דעת מקצועית ואמינה המבוססת על בדיקה מדוקדקת בכל הכלים הקיימים. אצלנו, התשובה לשאלה איך לזהות זיופים בהערכת אומנות תמיד תהיה מבוססת על ידע מוכח, מחקר מעמיק ושיקול דעת ענייני.